החלטה בתיק בש"א 166964/08

1.         בפני בקשה מטעם הנתבעות (להלן:"המבקשות") לסילוק התביעה על הסף מחמת    התיישנות.

2.         עפ"י כתב התביעה, ביום 25.5.1998 נחתם בין המשיבה לבין המבקשות, הסכם לאספקה      בלעדית של דלקים, שמנים ומוצרי לוואי אחרים של נפט לתחנת תדלוק שעמדו           המבקשות להקים ולהפעיל, במסגרתו שילמה המשיבה למבקשות סכומי כסף ניכרים         כהשתתפות בבניית תחנת התדלוק. המבקשות הפרו את ההסכם. הן הפרו את התחייבותן    לרכוש מוצרי נפט מהמשיבה באופן בלעדי ומכרו בתחנת התדלוק מוצרי נפט של חברות     מתחרות למשיבה, תוך שימוש בסימניה המסחריים של המשיבה במשך שנים רבות, שלא כדין.    

3.         המבקשות טוענות כי בסעיף 15 לכתב התביעה טוענת המשיבה כי המבקשות הפרו את         ההסכם             בשנת 1999 ועל כן זהו המועד בו נולדה עילת התביעה וממועד זה החל מירוץ   ההתיישנות. לפיכך, משהוגשה התביעה בשלהי שנת 2007, התביעה התיישנה. 

4.         תמצית טענות המשיבה:

א)         טענת ההתיישנות לא נטענה בהזדמנות הראשונה ועל כן דינה של הבקשה להידחות על הסף.

המשיבה טוענת כי במסגרת ההליכים בתובענה הגישו המבקשות 3 בקשות שונות,   מהותיות ולגופם של דברים, מבלי שטענו להתיישנות התביעה ועל כן החמיצו את ההזדמנות הראשונה להעלאת טענת ההתיישנות.  

ב)         בניגוד לנטען בבקשה, המשיבה לא טענה בתביעתה להפרת ההסכם  מטעם המבקשות בשנת 1999, נהפוך הוא; המשיבה מפנה לסעיפים 9, 10 ו - 15 לכתב התביעה וטוענת כי בכתב התביעה נטען כי המבקשות הפרו את הוראות ההסכם עימן בכל רגע ורגע. 

המשיבה טוענת כי החיובים אותם הפרו המבקשות אירעו בכל יום בו הטעו את לקוחותיהן לחשוב כי הם רוכשים מוצרי דלק של המשיבה, תוך הפרת סימני המסחר של המשיבה, ובכל חודש בו נמנעו מלרכוש מהמשיבה מוצרי דלק. 

המבקשות הפרו את ההסכם עם המשיבה מדי יום ביומו, הפרה נמשכת ועוולה מתמשכת, ועל כן המועד לתחילת היווצרותה של עילת התביעה אינו אך מועד כריתת ההסכם, אלא כל יום ויום בו הפרו המבקשות את ההסכם.

5.         תמצית טענות המבקשים בתשובה לתגובה:

א)         המבקשות העלו לראשונה את טענת ההתיישנות בכתב ההגנה.

בטרם הגשת כתב ההגנה לא התקיים כל הליך ולא הוגשה כל בקשה שבה נטענו ע"י המבקשות טענות כנגד התביעה לגופה.

            לפיכך, המבקשות העלו את טענת ההתיישנות בהזדמנות הראשונה. 

ב)         מירוץ ההתיישנות מתחיל מהמועד בו קמה זכות תביעה ומסתיים בחלוף 7 שנים ממועד      זה.

מכתב התביעה עולה כי הסעד היחיד המבוקש בו הוא סעד של השבה (בסכום השווה          לסכום הפיצויים המוסכמים כאמור בסעיף 5.6  להסכם, שצורף כנספח ז' לכתב      התביעה), שהינו סעד בגין הפרת הסכם המתגבש במועד ההפרה, ולא  סעד בגין נזק שהתגבש בעקבות ההפרה הנטענת, דהינו, פיצויים.

ג)          לאור הבקשה המוסכמת שהוגשו הצדדים לביהמ"ש המחוזי ביום 22.11.2007, אין עוד כל רלוונטיות לעניין ההפרה הנטענת של סימני המסחר.  

6.         לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה דין הבקשה להידחות ברובה,          מהנימוקים כדלקמן:

            א)         סעיף 3 לחוק ההתיישנות, תשי"ח -1958 (להלן: "חוק ההתיישנות") קובע כי:

                        " אין נזקקים לטענת התיישנות אם לא טען הנתבע טענה זו בהזדמנות         הראשונה לאחר הגשת התובענה".